סיימון רובין מורה דאן 2 מוסמך לאייקידו
הנני לומד אייקידו משנת 2002. בשנת 2007 הוסמכתי כמדריך אייקידו מטעם ארגון ISTA המוכר ע"י מכון ווינגייט ומשרד הספורט.
הנני תלמידו של ארתור פיסקוב סנסיי, דאן 4 אשר למד בצרפת אצל מיכאל לוי-ניומנד סנסיי דאן 5.
מאז היותי ילד אהבתי אומנויות לחימה. בילדותי למדתי ג'ודו והרעיון שניתן לגבור על יריב חזק ממני באמצעות טכניקות מתוחכמות ומיומנות נרכשת קסם לי בעיקר בגלל העובדה שתמיד הייתי ילד רזה וחלש מבחינה פיזית. זכור לי שלאחר מספר מועט של חודשי לימוד התגברה בתוכי הרגשת הביטחון שלימוד הג'ודו הקנה לי, ומעבר לכך יכולתי להגן על עצמי עם היה בכך צורך.
השנים חלפו ותרגול הג'ודו נשאר כזכרון רחוק, אך הכמיהה לאותה הרגשת ביטחון נשארה בתוכי ורק גברה. בשנת 2002 בהיותי בן 28, לאחר שסיימתי את לימודי ובניתי קרירה, החלטתי שהגיע העת להקדיש את זמן הפנאי שלי להתפתחות אישית, להיפתח לחוכמות עתיקות, ולפתח בתוכי איכויות חדשות. חבר ותיק הזמין אותי להתנסות באייקידו (עד לאותו השיעור לא ידעתי דבר על אומנות לחימה זו) מיד הרגשתי שמצאתי אומנות מרתקת, מתוחכמת ומלאת עוצמה. התחלתי להגיע סדיר לכל השיעורים, ומשיעור לשיעור התחלתי להיחשף לעוצמה ולאלגנטיות שיש באייקידו. ככל התאמנתי גברה בתוכי הצמה לעוד, החלה חוזרת אלי אותה רגשת ביטחון שהייתה חסרה לי. התחלתי לקרא ולהתעניין לגבי שורשי האייקידו וגיליתי שהאייקידו, מעבר להיותה שיטת הגנה עצמית יעילה, טומנת בחובה פילוסופיה פציפיסטית, הומאנית ונאורה הדוגלת בהתפתחות האדם בהרמוניה עם עצמו וסביבתו.
עם ההתקדמות בדרך, התחלתי לבקר בסדנאות של מורים רמי דרג שהגיעו מחו"ל, הגברתי את קצב האימונים לעיתים אף ל 5 אימונים בשבוע ויותר. התחלתי להבין שאייקידו זה למעשה דרך חיים שיש לה התחלה אך אין לה סוף. תרגול האייקידו העשיר רבות את חיי החל משיפר הכושר הגופני שלי, הגמישות והקואורדינציה המיומנות שלי בישום טכניקות הגנה עצמית הלכה והשתפרה. מעבר לכך, הבחנתי שהאייקידו הופך אותי לאדם נמרץ, עם יותר אנרגיות לעשיה ועם תשומת לב גדולה יותר לפרטים קטנים והקשבה לסביבה.
הייתה לי הזכות להיות תלמיד של מורה מיוחד שידע ללמד אייקידו בצורה אוטנטית, מלאת עניין והשראה. המורה שלי ששמו ארתור פיסקוב סנסיי למד אייקידו בעיר ליון שבצרפת, אצל מורה בשם מיכאל לוי-ניומנד סנסיי. ארתור הצעיר ממני ב 5 שנים, צבר ניסיון חיים רב בזכות אומץ לב וכוח רצון מעוררי השראה. ארתור שם לעצמו למטרה להעמיד דור המשך של מורים ולקדם את אמנות האייקידו בארץ. ארתור הקים בית ספר בעל שני סניפים, האחד בפתח-תקווה והשני בנתניה.
במשך קרוב ל- 5 שנים התאמנתי באינטנסיביות, בהתמדה ובמסירות. התאמנתי בין 3 ל 4 פעמים בשבוע בשני סניפי בית הספר. אחת לחודשיים לערך, בסופי שבוע, הייתי משתתף בסדנאות אייקידו עם מורים שונים מהארץ ומחו"ל ,מהם בין היתר, המורה של ארתור, מיכאל לוי-ניומנד וגם אצל המורה של מיכאל, אלן פיראש, אשר עומד בראש ארגון האייקידו המאגד בתי ספר לאייקידו ב 3 יבשות ( ISTA-International School Of Traditional Aikido). כך התאפשר לי להכיר וללמוד מ 3 דורות של מורים בכירים עם ידע וניסיון רב בתחום שמיצגים דרך, שיטה ומסורת רבת שנים.
דרך האייקידו יכולה להערים לעיתים קשיים ואתגרים שיש להתמודד איתם. נאלצתי להתמודד לא אחת עם פציעות עקב תאונות אימון שהביאו אותי להשבתה מאימונים לתקופות ארוכות. למזלי, גופי הצליח להחלים ואפשר לי לשוב לאימונים סדירים. פציעות הינן דבר נדיר באייקידו אך הן קורות. למדתי מפציעות אלה להכיר את מגבלות הגוף שלי ואיך לשמור עלי ועל חברי באימונים.
בתחילת שנת 2007 סיפר לי ארתור שבכוונתו להפסיק ללמד בדוג'ו עם סיום עונת האימונים, עקב רצונו לנסוע לחו"ל לצורך לימודים ארוכים.
ארתור הציע לי לתפוס את מקומו כמורה בסניף פתח-תקווה. הצעה זו עוררה בי רגשות רבים. מצד אחד מאוד הצטערתי לשמוע על תכניתו לעזוב מכיוון שארתור מעבר להיותו מורה נערץ הינו גם חבר קרוב. אך מהצד השני שמחתי שהמורה שלי רואה בי דמות הראויה להחליפו ולהיות ממשיך דרכו. בנוסף, עלו גם חששות ותהיות האם אצליח להיכנס לנעליו הגדולות של המורה שלי וכיצד אתמודד עם האתגר הגדול של הוראת אייקידו.
במשך מספר חודשים הכין אותי ארתור ואת התלמידים האחרים לשינוי, כדי שאוכל לרשת את מקומו בצורה חלקה. ארתור יידע את התלמידים לגבי השינוי והחל בהדרגה לתת לי להתנסות בהעברת שיעורים במקומו.
בספטמבר 2007 קיבלתי לידי את בית הספר בפתח תקווה, פתחתי את עונת האימונים החדשה כמורה החדש לאייקידו. תלמידים רבים שעד לפני זמן לא רב למדו יחד איתי, הפכו להיות התלמידים שלי וקיבלו אותי בתור המורה שלהם. ככל שצברתי ניסיון בהוראת אייקידו כך התפתח בתוכי הביטחון ביכולתי להיות מורה טוב ולהצליח בתפקיד.
מאז שהתחלתי להדריך אייקידו, אני משתדל להמשיך ולפתח את רמת האייקידו שלי ושל תלמידי. בשנת 2008 נסעתי לצרפת לצורך ללימוד אייקידו בבית הספר של מיכאל סנסיי בו למד ארתור ואצל המורה של מיכאל אלן פיראש שיהן. התאמנתי שם באינטנסיביות רבה, יום יום, במשך כ 3 שבועות. חזרתי עם הרגשה של השראה והבנה עמוקה יותר של האייקידו. מכיוון שאייקידו הינה אומנות לחימה יש בה אלמנט רב של ביטוי אישי וחיפוש אישי של הדרך שלי כאמן לחימה.
עבורי תרגול אייקידו הינה דרך להגשמה עצמית להתפתחות האישית שלי כאדם וכאמן לחימה. האייקידו לימד אותי ותרם רבות לחיי בממדים שונים: למדתי שהסוד בהשגת מטרה כרוך בסבלנות רבה, התמודדות עם קשיים ותסכולים והתמדה בעשייה. העיסוק באייקידו מאפשר לי מרחב בו אני יכול לבטא את עצמי בצורה יצירתית ובונה. האייקידו העצים רבות את נפשי וחיזק את גופי, תרם רבות להרגשת הביטחון האישי והערך העצמי. אני בטוח שתרגול ולימוד אייקידו יכול לתרום תרומה משמעותית לכל איש ואישה ,נער או נערה ואף לילדים שיחליטו ללכת בדרך זו.